החלטה בתיק בש"א 10296/07

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן בבית משפט השלום בחיפה ( כב' הרשמת, הגב' ש' פומרנץ), בתאריך 2.7.06 בתיק אז' 6915/03.

2.       המבקש הוא בעלים של תחנת דלק בישוב פראדיס, ובתביעה שהגישה המשיבה נגדו,על דרך סדר הדין המקוצר, טענה המשיבה, כי סיפקה לו מוצרי דלק שונים, והמשיב לא שילם לה התמורה המגיעה לה עבור המוצרים שסופקו.

          המבקש הגיש בקשת רשות להתגונן מפני התביעה, אך בקשתו נדחתה, תוך שכב' הרשמת קבעה בהחלטתה, כי הגנתו של המבקש היא "הגנת בדים קלאסית".

          משנדחתה בקשת המבקש לרשות להתגונן, ניתן נגד המבקש פסק דין, ובו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 653,950 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (24.5.2005) ועד לתשלום בפועל, וכן חויב בתשלום אגרת משפט, שכר טרחת עו"ד בתוספת מע"מ והוצאות משפט.

3.       כמצוות הדין הגיש המבקש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית המשפט קמא. בתאריך 17.6.2007 דחה בית המשפט קמא בקשת המבקש, ועתה עותר המבקש, בבקשתו המונחת לפני, לעכב ביצוע פסק הדין.

4.       בבקשתו טוען המבקש, כי הסיכויים שערעורו יתקבל "גבוהים ביותר". לטענת המבקש, סיכויי קבלת הערעור גבוהים, בין היתר, נוכח העובדה שלא היה מקום בשלב זה של מתן רשות להתגונן, לקביעת עובדות והסקת מסקנות. המבקש מוסיף וטוען, כי הליכי ההוצאה לפועל הננקטים נגדו יפגעו באופן קשה בעסקיו, ומנגד, לא יגרם בעיכובם כל נזק למשיבה, אשר אף הטילה עיקול על מקרקעין הרשומים על שמו. עוד טוען המבקש כי לא ידוע כיצד תוכל המשיבה להשיב את כספו חזרה במידה וערעורו יתקבל, בהיותה חברה בע"מ.

          כעולה מבקשתו לעיכוב ביצוע פסק הדין, טענתו העיקרית של המבקש היא, כי המחירים בהם חויב עבור מוצרי הדלק שהמשיבה טוענת כי מכרה לו, לא הוסכמו בין הצדדים.

5.       המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענת המשיבה, לא עלה בידי המבקש להראות כי עסקיו ייפגעו כתוצאה מביצוע פסק הדין, ולמעשה קיבל ממנה המבקש סחורה במאות אלפי שקלים, מבלי לשלם תמורתה. כמו כן, לא הוכיח המבקש, שאם יזכה בערעור תתקשה המשיבה להשיב לו את כספו, וברי כי רק גוף כלכלי איתן יכול היה להמשיך ולתפקד חרף החוב הגדול בו חב המבקש. המשיבה טוענת כי במרבית המקרקעין המעוקלים המבקש הנו בעלים רק של חלק מהמקרקעין, ואין הם מהווים בטוחה טובה. המשיבה אף סבורה כי סיכויי הערעור קלושים, ומפנה לקביעתו של בית משפט קמא, כי הגנת המבקש הנה הגנת בדים.

          בהתייחס לטענות המבקש לגופה של התביעה, טוענת המשיבה, כי סיפקה למבקש מוצרי דלק באותה שיטה במשך שנים רבות, והמבקש אף השתמש בחשבוניות המס שהופקו לו לשם קיזוז מס התשומות, בלא שחלק על תוכן החשבוניות ועל מחירי הסחורה הנקובה בהן.

6.       הכלל הוא, כי הגשת ערעור על פסק דין אינה מקימה, כשלעצמה, עילה לעכב ביצוע פסק הדין עליו מערערים, וצד אשר זכה בדין בבית המשפט קמא, זכאי להנות מפרי זכייתו ללא דיחוי. הנטיה שלא לעכב ביצוע פסק דין מתחזקת כאשר מדובר בפסק דין שעניינו חיוב המבקש לשלם למשיב סכום כסף, והטעם לכך הוא, שתשלום סכום כסף אינו יוצר מצב בלתי הפיך, שהרי אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעור, ניתן יהיה לחייב את המשיב להשיב לו סכומי הכסף שגבה על פעי פסק הדין.

          עם זאת, כאשר נראה שסיכויי הערעור טובים, וכאשר קיים חשש שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו אם המבקש יזכה בערעור, רשאי בית המשפט לעכב ביצוע פסק הדין. כמו כן, יש להתחשב במאזן הנוחות בין הצדדים, ואף כאשר נראה, שביצוע פסק הדין לפני שמיעת הערעור יגרום למבקש נזק כבד, ניתן יהיה לשקול עיכוב פסק הדין, בתנאים כאלה או אחרים.

7.       לעניין סיכויי הערעור:

          ככל שהדברים אמורים בסיכויי הערעור, נראה בעיני, שסיכויי הערעור אינם מזהירים כפי שסבור ב"כ המבקש.

          בית המשפט קמא קבע, כאמור, כי הגנת המבקש היא "הגנת בדים קלאסית", ולמסקנה זו הגיע לאחר שמיעת חקירת המבקש על תצהירו, שתמך בבקשתו למתן רשות להתגונן. כעולה מתצהירו של המבקש, כמו גם חקירתו בפני כב' הרשמת בבית המשפט קמא, המבקש הודה שקיבל מאת המשיבה מוצרי דלק, אך טען בפני מנהל המשיבה, כי ההנחות שהוא מקבל אינן גבוהות דיין, וביקש לקבל הנחות בשיעורים גבוהים יותר. בתצהירו מסר המבקש (בסעיף 10), כי למרות דרישתו לקבל הנחות בשיעורים גבוהים יותר, "המשכתי לקבל חומרים מהתובעת כי הייתי קשור איתה בחוזה", ובחקירתו אישר, כי לא ביטל את החוזה.

          נראה איפוא, כי היה נוח לו למבקש להוסיף ולקבל את מוצרי הדלק, גם אם דרש הנחה גבוהה יותר, ועוד יותר מכך, היה נוח לו לא לשלם עבור המוצרים שקיבל, ואם לא די בכך, אף השתמש בחשבוניות המס שקיבל, לצורך ניכוי מס התשומות.

          נראה לכאורה, שאם המבקש סבר שהמשיבה מספקת לו מוצרי דלק במחירי גבוה מהמחיר המקובל, ולא מעניקה לו הנחה לשביעות רצונו, היה עליו להפסיק ולרכוש ממנה מוצרי דלק (ובכפוף להוראות החוזה שבין הצדדים), והיה עליו להתריע, בסמוך לאחר הספקת המוצרים, על כך שהוא חולק על המחירים בהם המשיבה מחייבת אותו. ואולם, לתצהירו של המבקש לא צורף כל מכתב שהמבקש שלח למשיבה בעניין זה,, וכאמור, נראה הדבר, שהיה למבקש נוח לקבל מוצרי דלק ולא לשלם תמורתם.

          להשלמת התמונה אציין, כי לתצהיר המבקש צורפה חוות דעת של רואה חשבון, אשר השווה את מחירי הדלק של המוצרים שסופקו למבקש בשנים 2001 עד 2004, לעומת מחירי מוצרי הדלק שסופקו על ידי "חברת סעאבנה להשקעות בע"מ מכפר קרע", והגיע למסקנה, כי קיימים הפרשים בסך 834,327 ש"ח לזכות המבקש. ואולם, ספק בעיני אם ניתן יהיה לתת משקל לחוות דעת זאת, שנערכה לאחר שהמשיבה הגישה את תביעתה. גם אם חויב המבקש במחירים גבוהים מאלה שהיו מקובלים בחברה פלונית, הרי אין הדבר מבסס את טענת העושק, הנטענת על ידו בין שורות התצהיר.

          על כן, הנני סבור, כי אין לומר שסיכויי הערעור גבוהים.

8.       לעניין החשש שלא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו: